אפתח בברכות חמות לכל המתחילים השבוע את שנת הלימודים. מי ייתן והמרצים לא יכנעו ותחילת הסמסטר תידחה עד להודעה חדשה ותבטיח את קבלת כל תביעותיהם הצודקות והלגיטימיות של הציבור הנפלא הזה כגון הגדלת השכר, מדבקת חניה לכל דיכפין ומתן זמן ראוי לחופשה בברזיל לכל תלמידי החילופים העושים ימים כלילות מעבר לים.
האביב המתרגש עלינו העלה את הטמפרטורות בלילה לרמה נסבלת ובמטרו לשלושים מעלות מעל הרמה הנסבלת. מילא זה שאין מיזוג בקרונות (בשביל זה יש מכונות אוטומטיות למכירת דאודורנט על הרציף) אבל החמימות גם הוציאה את מפקחי המטרו מתרדמת החורף שלהם ובמסגרת אירוע שהזכיר לי יותר מכל מבצע מלביש בשער ליאונרדו, הוכנסתי לרשימה השחורה של משתמשי כרטיס סטודנט ללא תעודה מתאימה. בהתחלה חשבתי שאם אמתין עד יעבור זעם (או שהמפקחת תעבור תחנה) אני אצליח להחליק את העניין הזה, אולם לאחר שניסיון רכש כרטיס כמעט גרם לפיטורי הקופאית של הבוקר (שאחראית יחד עם עמיתתה ממשמרת הערב לחיסכון של מאות שקלים בחודשיים האחרונים), החלטתי לקרר את האוירה ויצאתי מהמדינה לכמה ימים. הדרך מעבר לקורדיירה היתה מהנה לא פחות מהבשר (מסתבר שלא רק במזרח התיכון האוכל של השכנים יותר טוב). עם זאת, בדרך חזרה עברו עליי כמה דקות מורטות עצבים כאשר בעקבות עיכוב במעבר הגבול (שבכלל לא היה קשור אליי כפי שאפשר לקרוא כאן) כבר דמיינתי את מפקחי המטרו צהובי המעיל לוקחים אותי לחדר צדדי ומבצעים עלי את נוהל "עיתונאי בן מיעוטים עם נטיית יתר לאזכור דיני זכויות אדם ברגע הלא נכון". לשמחתי זה לא קרה, אבל על פי שותפי פ' (שגם הוא ידע עליות ומורדות עם החוק) היו לי ללא ספק את כל הסיבות לדאוג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה