הסיפור הפעם הוא לא משהו שקרה לי, אבל הוא נראה לי מספיק מעניין כדי לשתף את הקהל העצום והנכבד המתעדכן בבלוג. לפני יומיים בעודי יושב לי ושותה את הקפה של הבוקר (נמס עם חלב עמיד במיטב מסורת המילואים) בסלון, לפתע עוצרת ניידת משטרה בחזית הבית. היות ומדובר ברחוב קטן במיוחד מיד תהיתי מה עשה השכן כדי לזכות לביקור הנימוסים בשעה כל כך מוקדמת בבוקר (משהו כמו 10:00). לאחר מספר דקות כשראיתי שהשוטרים (שכאן הם לבושים בירוק ועוטים שכפצ"ים שמשווים להם מראה מג"בי למדי), עדיין עומדים לפני הדלת שלנו ומתחילים לצעוק, החלטתי שכדאי להעיר את פ' השותף המקומי שלי. כעבור מספר דקות מתוחות של שיחה לבבית בין כוחות אכיפת החוק לפ', הוא הובל אחר כבוד לניידת שלהם ואני החלטתי שהגיע הזמן ללכת לעבוד בסטודיו.
באותו ערב בעודנו עורכים את מנגל פתיחת סוף השבוע שלנו, שהפעם היה בסימן החופש המחודש בו זכה פ', הוא סיפר לנו על שיחותיו המלבבות עם השוטרים במהלך היום. מסתבר שלאחר שהם שמעו שהוא עיתונאי מצליח, השוטרים עשו מאמצים ניכרים לתאר בפניו את הרפתקאותיהם מסמרות השיער מתוך תקווה להרויח את רבע שעת התהילה שלהם. הסיפור המרגש ביותר מביניהם היה כיצד אחד השוטרים, שיילד אשה שכרעה ללדת אצלו בניידת, גילה לאחר האירוע שריח הדם שדבק במדיו מהאירוע גרם לו לחוש רעב. באופן מפתיע, משהו בסיפור הזה גורם לי להפסיק לחוש רעב כל פעם שאני נזכר בו.
בתמונה ניתן לראות שוטר מקומי מריח דם במהלך מהומות שהיו השבוע בעיר.
