קשיי שפה

מבין כל הקורסים שאני לוקח, קורס הצילום הוא ללא ספק אחד המורכבים ביותר מבחינת רמת הספרדית הדרושה על מנת להבין את שיעורי הבית. הבעיה היא שגם כאשר אני צולח את המשימה של להבין מה מבקשים ממני - כמו

- לדוגמא בתרגיל כתיבת השם בפוטוגרמה

... הדיסלקציה שבה ומכה שנית

יו קיירו מלוואח - קון קסו

במסגרת חובי לחברה הישראלית, גם אני נשלחתי לפני כמה שנים למסע קירוב לבבות בדרום אמריקה. אני חייב לומר שאף שהביקור הקודם ביבשת הקל במקצת על הנחיתה הנוכחית, עדיין ההבדלים בין חיי המוצ'ילר לחיי הסטודנט הזר רבים.

שמים לב לזה דוקא בפרטים הקטנים, לדוגמא פתאום גיליתי שלמקומיים יש גם שמות משפחה ולא סתם כינויים ישראלים טפשיים בסגנון "קרמבו" או "פדו". יותר מזה כל אחד מסתובב פה עם שני שמות משפחה לפחות (גם של האמא ושל האבא) ומסתבר שלכולם כאן יש גם שני שמות פרטיים לפחות (לפעמים שלושה). אתם באמת לא רוצים לדעת כמה זמן לוקח להקריא שמות בתחילת כל שיעור.

הבדל נוסף הוא שאתה לא נתקל בישראלים, במיוחד לא בעיר בה אני חי, שהמוצ'ילר הממוצע שוהה בה פחות מיום. מצד שני ובאופן בלתי צפוי לחלוטין, שיעור המקומיים הדוברים עברית גבוה ביותר. כל כמה ימים אני נתקל באדם נוסף ששש להדגים את איכות ההוראה בתיכון היהודי בעיר. בהתחלה זה היה די נחמד אבל כשזה קרה בפעם החמישית(!), התחלתי להרגיש שעוקבים אחריי.

נ.ב. ליאוניד, אם אתה קורא את זה, עוד פעם אחת אתה לוקח לי גבינה מהמקרר אני מוריד לך רגל.

?מסוסה וחמור יוצא פרד, ומעידן רייכל ואתון

היום היה יום חג, מה שאומר שלא היו לימודים (זה מה שאני מקווה כי לא הלכתי לאונ'). כשניסיתי לשאול אודות מהות החג לא מצאתי אף אחד שבאמת הצליח להסביר לי במה מדובר וכל זאת למרות ששם החג הוא משהו כמו

"asuncion de la virgen"

וכאמור בפוסט הקודם הגברת האמורה מסתמנת לפחות כסגנית דיקן לענייני הסמכה לכמורה של האוניברסיטה.

לכבוד החג, אחד השותפים שלי, שהוא בכלל גרינגו, החליט לאסוף כמה חבר'ה שהוא פגש בסופר ולעשות איתם מסיבה אצלנו בסלון. כעקרון לא היתה לי שום סיבה להתנגד לעוד אלכוהול ובשר, במיוחד אם מזמינים אותי על חשבון הבית, אלמלא האורחים החליטו לבחור את המוזיקה. ובכן למי שעדיין לא נתקלו במקצב הנהדר המכונה "רגהטון" - תנצרו את הרגע, החיים שלכם יפים. (החלק השני של החיים שלכם מתחיל כאן)

ההגדרה הרשמית של הסגנון המופלא הזה היא "רגאי לטיני". עם זאת, הקשר היחיד שאני הצלחתי למצוא בין הנזק המוחי הזה (המוכר גם בכינוי -שהמצאתי כרגע- "פיסקולה אקוסטית") לבין רגאי הוא שלאחד האסופים שהחליטו לאכול על חשבון השותף שלי היו רסטות. בפועל מדובר בפרפרזה על המקצב המוכר בארצנו תחת השם "היפ-הופ מזרחי" ולהבנתי הוא נרקח אי שם באולפני התחנה המרכזית של סיודד דל אסטה כחלק ממזימה קפיטליסטית להשתלט על אמריקה הלטינית. מצד שני ארה"ב שולטת באמריקה הלטינית כבר חמישים שנה אז יכול להיות שהמוזיקה הזאת היא פשוט יוזמה מקומית של תומר מהבית של פיסטוק.

טעם החיים והמוות

אחת ההכנות הראשונות שעשיתי לנסיעה היתה להיכנס לאתר אינטרנט שמסביר על המנהגים המקומיים כדי לא לעשות יותר מדי פדיחות עם הנימוסים. מאז שאני כאן השתדלתי לעקוב פחות או יותר אחרי ההנחיות ולא הבאתי לאף אחד ורדים בצבע צהוב (למעשה הידרתי במצווה ולא הבאתי פרחים לאף אחד) ושמרתי על ניטרליות מרשימה בשיחות על כדורגל. אבל אף אחד לא אמר לי שיש נושא אחד הקדוש לליבו של המקומי יותר מכל דבר אחר - הפיסקולה. מדובר ביותר מסתם משקה, מדובר בגרסא המוגזת של הכבוד הלאומי, מה שלא מנע ממני לעלוב בה פעם אחר פעם בשבועיים האחרונים. כפי שאני רואה את זה, הבעיה העיקרית בהתמודדות עם המרענן הרשמי הזה (כמובן מלבד שחמת הכבד), היא שהוא מגעיל. ממש מגעיל. ושלא תחשבו שלא ניסיתי - פיסקולה נגרה (עם קולה), פיסקולה בלנקה (עם ספרייט), דיאט, מוגז, צלול, חם וצונן - פשוט כלום לא יכול לשפר את הדבר המזעזע הזה.

כמובן שסירוב לכוס פיסקוליטה חמור יותר מסירוב לקפה של בדואי או לאסקימוסי שמציע לך להכיר את ביתו הבכורה

לגבי החלק השני אני לא בטוח, אצלנו ביסודי לא היה טיול שנתי לאלסקה, אבל בטח אם היה כולם היו מגיעים בערב לאירוח אסקימוסי באיגלו והמארח היה מציע לקנות את אחת הבחורות תמורת עשרה דובי קוטב או משהו .

בשורה התחתונה, אני לא רואה דרך אחרת אלא להסתגל לשתות את האלכוהול שלי בצירוף 15 כפיות סוכר וקצת פחמן דו חמצני מהצד. עכשיו כשאני חושב על זה יכול להיות סטארט-אפ רציני לשלב פה התמחות בהשתלת כבד וטיפול שורש תחת אותה הרדמה. בתמונה ניתן לראות את דנו מתלבט מה יהרוג אותו קודם, הכבד או הריאות

י' איש קריות

מכל הפוסטים האחרונים, זה נראה כאילו אני לא עושה כאן שום דבר חוץ מלאכול בשר ולשתות אלכוהול. האמת היא שזה די נכון, וזה רוב מה שאני עושה. אבל, כדי להיות הוגן עם עצמי אומר שמדי פעם אני גם מגיע לבית ספר במסגרת המנדט שניתן לי ללמוד כאן ארכיטקטורה. האוניברסיטה בה אני לומד נקראת "פונטיפיסיה אוניברסידד קתוליקה" כלומר "האוניברסיטה הקתולית של האפיפיור" או בתרגום חופשי "הגרסא הקתולית לבר אילן". אני כמעט בטוח שכבר בשיחת הפתיחה שעשו לכל הסטודנטים הזרים (פשוט הגעתי אליה אחרי 48 שעות בלי שינה), הדגישו בפנינו את העובדה שלמרות שהם לכאורה שייכים לכנסייה, הם מקפידים לכבד את אמונותינו ולא מפלים על רקע דת, גזע והעדפה מינית (למרות שאת החלק האחרון המצאתי - כבר אמרתי שההקשבה שלי לא היתה במיטבה). ואכן מאז שהגעתי, לא רק שלא הפלו אותי, להיפך, אפילו הציעו לי להשתתף במגוון הפעילויות המרתק שהאוניברסיטה מציעה כגון שירה בציבור (עם הגרסא המקומית לעינת שרוף שהוא מין בחור כזה עם צווארון לבן) ותחרויות סיפור קצר (חואן פבלו ב-100 מילים ) וכל זאת למרות אחריותי הישירה למותו של הבחורצ'יק שמופיע על כל הקירות.

לשמחתי, כל הפעילויות האלה הן רשות ויתרה מכך, מבין ארבעת הקמפוסים של האוניברסיטה, הקמפוס שאני לומד (בו (אדריכלות, עיצוב ואורבניזם

הוא גם ה"חילוני" ביותר (יש בו רק שתי מיסות בשבוע) וגם הכי סימפטי מבחינה ארכיטקטונית, מה שמניסיוני הוא די מפתיע. אז מה אני לומד? ובכן כמו כל סטודנט טוב לארכיטקטורה, בחרתי כמעט רק קורסים בעיצוב, מה לעשות, גם לי מגיע קצת חופש

אז אם אתם רוצים לראות איך נראה הקמפוס תסתכלו כאן או פשוט תסתפקו בתמונה הזאת

אחר צהריים בבוסטמנטה

את מרבית הלילות (וגם הימים) של סוף השבוע האחרון ביליתי בשדרות רוטשילד. אחרי שנגמר הסיוט הזה

החלטתי לצאת לנשום קצת אוזון בשדרות בוסטמנטה הסמוכות לביתי. את העיקרים אתם יכולים למצוא כאן.

מה שמעניין בשדרות האלה (וכנראה שזה משותף לכל השדרות והפארקים בעיר) הוא שאי אפשר לשבת על הספסלים, בגלל שעל כולם יושבים המון אנשים מכל הגילאים ומעשנים ג'וינטים. כששאלתי את מדריך התיירים שלי האם הממשלה ערכה מבצע לגליזציה ולא סיפרה לי, עודכנתי שכעקרון מדובר בעבירה אבל על פי הנוהג הציבורי החוק לא חל בפארקים. מה שעוד יותר מעניין זה שעל פי הנוהג הציבורי גם גזם מיובש שנזרק בפינת הרחוב נחשב

פארק.

viva roni yedidia!

אחד היתרונות הגדולים של הפרש השעות הגדול (7 שעות) מהארץ הוא, שכשחוזרים לחדר מהבר אחרי רונקולה(רום עם קולה, מה שבשאר העולם נקרא "קובה ליברה") שמזג לך ברמן נדיב במיוחד (ככה זה כשהבר נמצא אצלך בסלון) אפשר לשמוע את תוכנית הבוקר של רוני ידידיה ב-88.

. לדעתי הוא לא קיבל (ממני) כזה פידבק חיובי מאז שהוא הקליט את השיר של "קשר משפחתי"

ליאוניד המניאק

מאז שהגעתי, אני מפתח מערכת יחסים מורכבת עם אחד השותפים בדירה. קוראים לו ליאו, אבל ביני לבין עצמי אני מכנה אותו ליאוניד המניאק. אמנם הוא שותף בדירה בדיוק כמו כולנו, אבל הוא מרשה לעצמו קצת יותר מדי. חלק מהדברים שהוא עושה הם סתם מציקים (לדוגמא בכל פעם שאני מבשל משהו הוא יורד מהחדר למטבח ובודק אם אני מוכן לכבד אותו), אבל כשהוא לוקח אוכל של אחרים מהמקרר זה כבר ממש מוגזם. לא שאלתי את פרנסיסקו (השותף שאחראי על כל העניינים המנהליים בבית) אבל אני מנחש שלאו מקבל הנחה משמעותית בשכר דירה. נראה, לי שהסיבה היחידה שאנחנו לא מעיפים אותו מהדירה היא שכשיש מסיבה (כמו לדוגמא אתמול בערב), ליאו ממש מרים את הערב. כמו שרואים בתמונות

תמונות תמונות

לכל מי שרוצה לראות קצת תמונות מוזמן להיכנס לפה:

http://picasaweb.google.com/yicekson.

.אני יודע שזה קצת לא נוח לעבוד עם שני אתרים אבל תאמינו לי שבשבילי זה עוד פחות נוח

אם אין לכם כוח להיכנס לשם, קבלו אחת לדוגמא (זה הבר שיש לנו בסלון)

pequena conversacion

ראשית, אני מבקש סליחה מכל דוברי ו/או קוראי הספרדית, יש אותיות שפשוט אין לי במקלדת...

לפי שעה, מרבית המעגל החברתי שלי כאן, מורכב מסטודנטים זרים אחרים באוניברסיטה. בצורה די מפתיעה, דוקא איתם מרבית השיחות מתנהלות בספרדית למרות שלשני הצדדים יותר נוח לדבר באנגלית. נראה שהזרים (ואני ביניהם) חוששים להיראות בתור "הראשון" שעבר לדבר אנגלית אז נאבקים להישאר בשפה המקומית למרות שלרוב זה מוריד את רמת השיחה למשהו כמו:

"קר היום"-

"כן די קר"-

"אצלך במדינה גם קר כל כך"-

"כן, ואצלך?"-

.מכאן השיחה לרוב רק מתדרדרת

המחסור החמור באוצר מילים יוצר לא פעם גם סיטואציות מביכות. כך לדוגמא אחרי שעוד שיעור בוטל לנו ישבתי
עם ניקולא האיטלקי ומרטין השוייצרי ורק אחרי שיחה ארוכה למדי (אותה שיחה על מזג האויר למעשה...) הסתבר שלמרטיו בכלל קוראים מורטן והוא לא שוויצרי אלא בכלל שבדי.מפתיע לגלות שבספרדית

זה suecia
שבדיה ו"אסטוקלמו" זאת שטוקהולם ולא עיירה שכוחת אל בשוויץ...).

אחרי שנפל לי האסימון התחלתי להריץ אחורה את כל השיחות איתו והמון דברים מוזרים פתאום הסתדרו.

מה שהכי חשוב זה שלא עשיתי פדיחות וכנראה שלא נחשפה העובדה שאני טמבל.

que es choripanada?

ובכן זה הפוסט הראשון, אבל אין לי עדיין כח לכל ההסברים על מי איפה ולמה)

(מי שצריך יודע-

חזרתי עכשיו לדירה, מאירוע שערכו לכבוד הזרים באוניברסיטה שנקרא "צ'וריפנדה" ולמרבה האכזבה
לא מדובר באכילת צ'וריסואים שעשויים מדובי פנדה. בפועל, הגעתי במיוחד לקמפוס מרוחק של האוניברסיטה שנקרא ס. חואקין (שנראה ד"א בדיוק כמו אונ' ת"א רק שהפסל של ישו בו טיפה יותר גדול...) בו שילמתי 700 פסו (משהו כמו 5 שקלים) בשביל הצ'וריפאן הכי קטן שראיתי בחיים שלי ופיסקולה (זה כבר סיפור לפוסט אחר).

הייתי תקוע שם רוב הערב עם בחור מקסיקני בשם לואיס, שהגעתי למסקנה שהוא פשוט אחיו התאום המקסיקני של גל כץ (מי שמכיר הרויח). חבל שהוא פחות משעשע מגל כץ ושכבר מיציתי איתו את כל הסמול טוק בספרדית בפעם הקודמת שפגשתי אותו.

חוץ מזה היה קטע משעשע כשסטודנטית מבייג'ינג הגיעה אליי שיכורה לגמרי ובספרדית טובה להפליא שאלה אותי מאיפה אני. במשך ארבעים הדקות הקרובות ניסיתי להסביר לה מה ואיפה זה ישראל. זה לא הלך בספרדית, אז ניסיתי באנגלית. מסתבר שהיא יודעת גם אנגלית לא רע (מה שלא עוזר לה להיות פחות מפגרת). בסוף היא הוציאה אטלס מפות של העולם בו סימנתי לה את ישראל ורק אז היא השתכנעה שבאמת קיימת מדינה כזאת למרות שהיא לא שמעה עליה ואין לה שם אחר בסינית. לעומת זאת, כשהיא שמעה שאני יהודי היא דוקא אמרה משהו כמו

"you guys are great"

.אבל אני לא סגור למה היא התכוונה. כנראה שאני אף פעם לא אדע